הוצע פרס כספי לאחר שהעלה אש |
מדובר בנתין ניגריה, שבשנת 2012 סירב להתמנות
לתפקיד "צ'יף פריסט" (כהן הדת המסורתי בשבט) בהתאם להחלטת זקני הכפר, כנהוג
על פי המסורת המקומית באזורים כפריים שונים בניגריה בהם קיימת אמונה של עובדי
אלילים. המבקש טען, כי לאחר סירובו "הוסבר לו" כי הוא עלול להצטער על
סירובו ואכן, לאחר מספר ימים אשתו ובתו מצאו את מותן בתאונת דרכים, ובמהלך ימי
האבל חווה איומים נוספים לרבות הצעת פרס
כספי על ראשו לאחר שהעלה אש במקדש מקומי, ובעצת תחנת המשטרה המקומית החליט לעזוב
את המקום פן יפגע.
המבקש הגיע לישראל וטען במסגרת בקשה לקבלת מעמד פליט אותה הגיש,
כי הוא עזב את ניגריה עקב חשש כי ידם הארוכה של עובדי האלילים בכפרו תשיגנו בכל מקום
בארצו אליו יפנה, ועל כן הוא כלל לא ניסה לעבור ולהתגורר במקום
אחר בניגריה עקב האיומים.
בחזרו על ההלכה ולפיה על אדם החושש
לחייו להראות ראיות חיצונית אובייקטיביות,
בנוסף לפחד פנימי סובייקטיבי קבע בית הדין כי תאונת הדרכים אינה ראיה אובייקטיבית
להיותו נרדף על ידי עובדי האלילים או זקני הכפר.
עוד נקבע, כי למרות שהמבקש החזיק בדרכון
תקף כבר משנת 2010, הוא השתהה בעזיבת מדינתו, והמתין מספר חודשים במדינתו (ואף בעיר
מגוריו) למרות שהייתה לו אפשרות לעזוב באופן מידי למדינה סמוכה. בית הדין חזר על
מקרה דומה בו נקבע, כי העדפתו של הנתין להמתין
בארצו לקבלת אשרת כניסה לישראל והגעה לארץ
באמתלה של תייר רק לאחר קבלת הויזה, היא התנהלות שאינה מעידה על פחד סובייקטיבי.
עוד נקבע, כי הטענה לפיה אנשי הקהילה
יכולים להשיג אותו בכל מקום אליו יפנה בניגריה או
באפריקה, הינה מרחיקת לכת. המבקש לא הראה
כי מדובר
בקהילה מאורגנת באופן
כלל ארצי,
ולא הסביר
איך כפרו הקטן הצליח
לפזר את
יוצאיו ברחבי
מדינה המונה
עשרות מיליונים. הוא לא ניצל
את חלופת המגורים בארצו ועל כן, אין לקבל
את הטענה
שאנשי קהילת
עובדי האלילים יכולים למצוא
אותו בכל מקום בניגריה. בית הדין היפנה למקרה דומה בו
נקבע כי "
מן המקובץ עולה
כי לכל
היותר מדובר
בסכסוך מקומי,
שהתדרדר לאיומים ואולי אף
לאלימות, אולם
אין בסכסוך זה
איום מוחשי
על חיי
העותר בכל
רחבי ניגריה או
במדינה אחרת באפריקה. העותר המתין
בלאגוס במשך
חודשיים עד
להסדרת הנסיעה לישראל והדבר אינו מתיישב עם
טענתו לפיה
הוא חושש
שידם הארוכה של
עובדי האלילים תשיגנו בכל
אתר."
בית הדין אף דחה את טענת המבקש בדבר פנייתו
למשטרה בטענה כי פניותיו אל המשטרה להגנה היו
סלקטיביות כאשר העדיף את התחנה הקטנה בכפרו על פני פניה אל משטרת לאגוס, ועל כן
המבקש יכול לקבל הגנה במדינתו, קודם שיבקש הגנה בארץ אחרת (מה גם שבניגריה קיימת מסגרת מיוחדת לטיפול בענייני כהונה
מסוג זה).
מהמקובץ עולה, כי על מבקש מקלט מדיני בישראל
בהתאם לאמנת הפליטים רובץ הנטל להראות תגובה מיידית לאיום הנטען, כמו גם ניסיון למצות
פנייה לרשויות מדינת המוצא כדי לקבל את הגנת המדינה וכמו כן מצופה ממנו לעבור למקום מגורים חילופי, הרחוק
ממקום הסכנה, בטרם יפנה בבקשה לעזרה בינלאומית בעיניינו.
-ערר (י-ם) 4447-15 אלמוני (ניגריה/צ'יף
פריסט) נגד נשרד הפנים, מתאריך 30.11.16
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה