נדחתה טענה של אזרח אתיופיה למעמד פליט בשל פעילותו הפוליטית בישראל.

ניצול  הליכי המקלט בישראל

מדובר באזרח אתיופיה שהסתנן לישראל דרך גבול מצרים וטען תחילה כי הינו אזרח אריתריאה שנולד בה, שירת בצבא אריתריאה במשך שלוש שנים והגיע לישראל לקבל הגנה על חייו, אך עניינו נדחה היות והוא לא הצליח להוכיח  את זהותו כאזרח אריתריאה ועל כן נקבע כי הוא אינו יכול ליהנות מההגנה הניתנת לאזרחי מדינה זו.

 לאחר שבשנת 2015 הוא נעצר בשל שהיה לא כדין וזוהה על פי דרכונו האתיופי הוא הודה  כי הסתנן לישראל מאחר ורצה חיים טובים יותר ומסר כי נולד באדיס אבבה באתיופיה. העורר אמר כי הציג את עצמו כאזרח אריתראי מאחר וידע כי חלה עליהם מדיניות אי ההחזרה.

אז טען לראשונה, כי יש לו בעיות פוליטיות גם באתיופיה, כאזרח אתיופי, וכי הוא  נרדף בארצו, אתיופיה, על  רקע פוליטי והתנגדותו לשלטון אך טענתו זו נדחתה היות והוא לא הוכיח "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה על רקע פוליטי, כנדרש על פי אמנת הפליטים.

עוד נקבע, כי הנתין פעל בחוסר תום לב בכך שעם כניסתו לישראל הזדהה כאזרח אריתריאי ובזהות בדויה, שוחרר ממשמורת , כאריתריאי ושהה בישראל כשנתיים תחת מדיניות אי ההרחקה וגם לאחר שנערך לו  ראיון זיהוי נוסף ונאמר לו כי לא הצליח להוכיח כי הוא אמנם אזרח אריתריאי, לא ניצל הוא  את ההזדמנות לספר את האמת. רק לאחר שנעצר ע"י רשויות ההגירה בשנת  2015 כשברשותו דרכון אתיופי, הודה העורר לראשונה כי שיקר בנוגע להיותו אריתריאי וטען לראשונה לעילת מקלט על רקע היותו פעיל פוליטי המבוקש על ידי מדינתו והתנהלות זו לוקה בפגם חמור של התחזות לאזרח אריתריאי וקבלת הגנה קבוצתית במרמה.

הטענה השניה  שהעלה העורר היתה, כי הוא זכאי להגנה  בשל הפעילות הפוליטית שלו בישראל, שכן לדבריו, בשנת 2013 הוא הצטרף לארגון אופוזיציה  הפועל בישראל להחלפת  השלטונות באתיופיה וכי במסדרת פעילותו השתתף בהפגנות מול שגרירויות אתיופיה וארה"ב שצולמו ופורסמו בתקשורת, כי תחנת רדיו פירסמה תמיכה כספית שלו בארגון, כי אחיו נעצר עקב כך באתיופיה, כי הוא עצמו הוכה בישראל על ידי אזרח אתיופי התומך במשטר, המקושר לחברים המועסקים בשגרירות אתיופיה בישראל, ועל כן הוא חושש ממאסר במידה וישוב לאתיופיה.

בית הדין חזר על ההלכה ולפיה אדם יכול להיחשב לפליט בשל נסיבות שהתרחשו לאחר שעזב את מדינתו "sur place" בין אם מדובר בנסיבות שאירעו במדינת המוצא בזמן שהוא שהה מחוצה לגבולותיה (לדוגמא, במקרה של דיפלומטים, אסירי מלחמה, סטודנטים זרים או עובדים זרים), ובין אם  כתוצאה ממעשיו שלו, דוגמת מחאה נגד השלטונות במדינתו. כמו כן הובהר החשש, פעולות, דוגמת מחאה פוליטית כביכול, שנעשות שלא לשמה אלא אך ורק לשם קניית מעמד במדינת המקלט. קבלת בקשת המקלט בנסיבות אלה עלולה לפתוח פתח למבקשי מקלט רבים ליצור לעצמם מעמד של פליטים "יש מאין" ולכפות את נוכחותם על מדינת המקלט. על כן, מקום בו מבקש מקלט עושה במדינת המקלט "כמיטב יכולתו" על מנת ליצור עילות חדשות בגינן יהא עלול לעמוד בסכנה אם יוחזר למדינת מוצאו, יש בכך כדי להשפיע על הרף הראייתי הנדרש כדי להוכיח את החשש לרדיפה. לגופו של ענין נשאלה השאלה, האם פעולותיו של העורר הובאו לידיעת שלטונות אתיופיה, ואם בכלל יש להם עניין בדבר.

נקבע, כי לא הוכח כי שלטונות אתיופיה מביעים עניין באותו ארגון הפועל בישראל  ואף אם יש להם ענין בארגון אין ראיה כי העורר מוכר לשלטונות כמי שחבר בארגון. שיקול נוסף שיש לו השלכה על בחינת עילה זו הינו חוסר תום הלב של העורר שבא לידי ביטוי כשהזדהה לאריתריאי, עשה דין עצמי, וניצל לרעה את הליכי המקלט בישראל. בענין זה נפסק, כי יש מקום לאמירה ברורה ונחרצת לפיה שימוש לרעה מסוג זה בהליכי מקלט הינה התנהלות נפסדת, אשר אינה רק פוגעת בריבונות של מדינת המקלט אלא גם במי שזקוקים באמת להגנתה; וזאת ללא קשר לתוצאות שעשויות להיות להתנהלות מסוג זה.

לסיכום:  דינה של עילת המקלט שהעלה העורר לרדיפה מצד השלטון בשל דעה פוליטית להידחות, בשל חוסר מהימנות בולט והעדרו של פחד מבוסס היטב. גם דינה של עילת המקלט שהעלה העורר בעילה של Sur Place בשל פעילות פוליטית בה היה מעורב בישראל להידחות, משום שהעורר לא הצליח להביא ראיות מספיקות על מנת להרים את נטל ההוכחה המוגבר הנדרש בעילה מסוג זה.

-ערר (י"ם)  3064-15  ב.ו.  נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה.