אתה מרביץ מקלחת ומתגלח תוך כדי. אתה מתנגב ומביט בעצמך במראה. זה הולך להיות הלילה שלך במועדון. שתיה. מוזיקה. אתה מתיז אפטר שייב. יש אקשן. הנה אתה בחדר המדרגות מתגלגל למועדון באלנבי, עם מי שנילווית אליך. דווקא יכל להיות רחוב נחמד האלנבי הזה. עם קצת צבע והשקעה. בכניסה אתה רואה קהל עומד בתור. קולות צחוק. ריח נעים של שמפו מעורב עם עשן סיגר. הנשים לבושות מצויין. מישהי מסתכלת עליך. אתה מנסה לחשוב איך לפרש את המבט. תיכף אתה בפנים. ״אפשר לראות תעודת זהות?״ האיש בכניסה מבקש. מה הוא רוצה ממני אתה שואל את עצמך. עצמך עונה לך בערבית, שאתה יודע מצויין במה מדובר. האיש בכניסה מבקש ממך לעמוד בצד. אתה לא נכנס. בת הזוג שאיתך בהלם. אתה נראה לנו קצת שיכור וגם אתה מדבר אלינו לא יפה, זה למה. כבוד למגזר.
אנחנו לא מפלים אף אחד בכניסה למועדון. נראה לכם? כמה מהעובדים הטובים ביותר שלנו הם ערבים.
אנחנו באמת מצטערים אם נפגעת.
אבל באמת. עכשיו אחרי שנשלם לך ששים וארבע אלף שקלים נשתדל להקפיד קצת יותר שדברים כאלו לא יקרו אצלנו.
ההחלטה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה