זהו רחוב צ׳לנוב באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. ואלו הם פועלים של חברה לאספקת עובדים זרים לענף הבניה. זורקים אותם שם בסוף יום העבודה, באיזה חור מצחין. קרוב לגיהנום. רואים שם רק שחור משחור: לכלוך. זוהמה. ערימות זבל. מיטות שבורות. חלונות שבורים. שירותים דוחים ומזוהמים. אלתורי חשמל. ועוד.
אלו היו שש שניות על העסקת עובדים מבלי להעמיד
לרשותם מגורים הולמים ועל רמיסת כבוד האדם.
טוב,
לא בדיוק אדם. בואו לא נשכח כי מדובר בסך
הכול בעובדים זרים. נראה לכם שעובד כזה לא יכול לישון על מיטה שבורה ולעשות את
צרכיו בחוץ? האם אתם לא שמעתם על עובדים
זרים שמישהו הלין אותם בערימת קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים? כאילו ששם
היה להם יותר טוב. שיגידו בכלל תודה שדואגים פה להעסיק אותם. מה הם היו מקבלים
בארץ המוצא שלהם, 5 דולר לחודש? זאת התודה שמקבלים מהם על כך שנותנים להם פרנסה.
ממש יפה מצידם...
בפני
השופט אליו מתגלגל התיק הזה (הע"ז 34475-07-10), עולים להעיד בשלב הטיעונים
לעונש של בעל חברת כוח האדם ומנהלה, כמה עדי אופי. הם מתארים אותו כאדם מוסרי
ורגיש המגלה נחישות והתמדה, כמעסיק מצוין וכמי שדואג לנזקקים. ברור שהוא הזדעזע מהממצאים של הביקורת שערכו במגורי העובדים. אבל
הוא לא אשם בכך. "המגורים" האלה הועברו אליו בירושה מחברה קודמת שהעסיקה
אותם, ממש בסמוך לביקורת. מה הוא כבר יכול
היה לעשות? לא, הוא לא זוכר שהיו להם קנסות קודמים על אי מתן מגורים הולמים
לעובדים. מאיפה שיזכור? וברור שעכשיו הוא דאג להעמיד לרשותם מגורים הולמים. מגיע
להם.
מה, הם לא בני אדם?
בית
המשפט מחלק את הקנס בין החברה – 250,000 ₪ ובין המנהל שלה – 50,000 ₪. הנ"ל גם חותם על כתב התחייבות להימנע מהעבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים ממועד גזר הדין, כי אחרת זה יעלה
לו 128,480 ₪, בפעם הבאה.
אין לי מושג האם תהיה או לא
תהיה הפעם הבאה. אבל יש לי הרגשה כי לא מעט מעבידים ימשיכו להתייחס לעובדים
שלהם כאל חפץ, ככלי להפקת רווחים.
אתם יודעים איך זה. עם שמירה על כבוד האדם, חרותו ואנושיותו, לא הולכים למכולת.
לקריאת גזר הדין – נא לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה