עוד
מעט אי אפשר יהיה לעשות במשרד כלום, חוץ מלעבוד. במקום להגיע לעבודה אנשים יגיעו
כדי לעבוד. אלה לא יהיו זמנים קלים. אתה
לא תוכל לקרוא עיתון. להשוות מחירים של חופשות באינטרנט. לגרד במקומות רגישים
בגופך. וגם את גבירתי. את לא תוכלי להביט במראה. ליישר את הבגד. להתאפר. להעביר
חוט דנטלי. מצלמות יותקנו בכל חדר. ביננו, אף פעם הבוס לא באמת האמין לך, עובד
יקר, כי אתה רציני ולא מסבן אותו בשעות העבודה שלך. גם הוא התחיל פעם מהמקום
שלך. גם על שולחנו רבצה ערימה של פתקים עם תזכורות ומספרי טלפון, מקלדת מעופשת
שלעולם לא תוחלף ומיליוני עטים מיובשים שלא כותבים דבר. גם הוא העביר ימים שלמים
בחדר בלי לעשות דברים מיוחדים. הוא לא אחד כזה שרק יעבוד ויעבוד בלי לקבל אפילו איזו מילה טובה.
בדיוק כמוך. אבל עכשיו, זו רק שאלה של זמן עד שהוא יתחיל לעקוב אחריך בחדרך במשרד.
העתיד נשמע מפחיד, נכון?
בעצם
איזה עתיד, הדבר הזה כבר קורה.
יום
אחד נודע לרואה חשבון שעבד במשרד, כי בחדר בו הוא יושב הותקנה מצלמת מעקב נסתרת העוקבת אחר כל תנועותיו
24 שעות ביממה. זה קרה, במהלך שבע שנותיו האחרונות במשרד.
נחמד
לגלות את זה, נכון?
הוא
התפטר ותבע מהבוס פיצויי פיטורים ופיצוי
בגין הפגיעה בפרטיותו. הבוס טען, כי המצלמה נועדה לצרכי אבטחת האינטרסים
הלגיטימיים שלו ובנוסף, לא באמת הייתה פגיעה בפרטיותו של העובד - החדר שבו
הוא ישב לא היה רק שלו, אלא ביחד עם עובדים אחרים.
מעוף.
יצירתיות. חשיבה מחוץ לקופסה.
בית
הדין לעבודה קבעֹ (ס"ע 30929-12-10) כי מעקב, גם במקום שאינו רק לשימושו של העובד (ואפילו אם
נועד למנוע גניבה) יכול להיות כלי לגיטימי, רק בתנאי שהעובד מודע לכך וצילום
סמוי, פוגע בפרטיות העובד. זו הכרה בזכות לפרטיות כחלק מכבוד האדם, גם כאשר מדובר
במקום העבודה.
למרות
שרואה החשבון עבד במשרד משותף עם עוד עובד או שניים, זה לא יכול
להפוך את חדרו במשרד ל"רשות הרבים".
כאשר מצלמים אותו במשך כל השעות שבהן הוא שוהה במשרדו, מבלי להודיע לו על כך, אי
אפשר לצפות ממנו כי ימשיך בעבודתו.
התפטרותו
מהעבודה היא כזו המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים.
הבוס
לא חויב לשלם פיצוי בגין עגמת נפש. בית הדין השתכנע כי הוא ביקש להגן על רכושו.
הוא לא חשב שצריך לעדכן את העובדים במשרדו על כך. אחרי שהתובע פנה אליו, הוא הסיר מידית את המצלמה.
האם
גם אתם השתכנעתם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה