 |
| נשים עובדות, נשים עומדות. |
המקום: קניון אי שם בגוש דן. העסק: חנות לציוד
משרדי. התפקיד: כל מה שיגידו לך לעשות. השכר: 20.70 ש״ח לשעה . שעות העבודה:
בין שבע לשמונה שעות במשמרת. התנאים; אין כיסא ישיבה בחנות.
את רוצה לשבת? בבקשה. את יכולה ללכת למחסן ש בחלק
האחורי של החנות. יש שם כיסא יחיד, אבל
רעוע ושבור במשענת. את רוצה לשבת בחלק הקדמי של החנות? בבקשה, יש פה את הקרטונים
בהם נארז הנייר למדפסות שאנחנו מוכרים או לחלופין, על הרצפה. אה. יש עוד
מקום בו אפשר לשבת, אבל אין לנו כוונה לדבר עליו כאן..
ומה בדיוק הבעיה פה? לא חסרים אנשים שיסכימו
להתחיל לעבוד אצלנו מחר בבוקר. אנחנו משלמים משכורת בזמן.
ואפילו מאוד.
ועכשיו קצת יותר ברצינות, האם אפשר לצפות מעובד
המשרת לקוחות ליד הקופה, כי יעשה זאת בעמידה במהלך כל המשמרת שלו?
מפעילי העסק ניסו לטעון בבית הדין לעבודה (דמ"ש 2386/10 ), כי הביצוע הרגיל של העבודה אינו מאפשר
ישיבה. נכון שהטענה הזו נראית קצת משונה
אבל זה מה שהחוק - המחייב מעביד לספק מקום ישיבה לעובד - קובע כתירוץ לאי אספקת כיסא. ובעיקר, מה שעורך
הדין שלו אמר לו להגיד, אז מה בדיוק אתם רוצים ממנו? היום, אגב כבר יש כסאות ליד
הקופות. אבל זה רק בגלל שהמעביד נחמד ומתחשב ולא באמת בגלל שהוא חייב, אוקיי?
ועכשיו אתם שואלים, כמה מגיע לעובדת מהמעביד על
כך שהוא הפר את חובתו לספק לה כיסא במהלך עבודתה? 12,000 ש״ח, פיצוי ללא
הוכחת נזק. זה לא יוצא כל כך הרבה, כי לפחות בשעות שלא היה לחץ בחנות, אפשר
היה לשבת בכיסא ההוא הרעוע שבמחסן, או על הקרטונים של ניר המדפסות, בקדמת החנות.
אולי זה לא אידאלי אבל זה-מה-יש.
יותר טוב לעמוד שמונה שעות?
וחוץ מזה, אם את לא מרוצה מהתוצאה את יכולה לערער
לבית הדין הארצי תוך שלושים יום מהיום. להתראות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה