האם
גם אתם חולמים להתעורר בוקר אחד ולגלות כי קרוב משפחה עשיר מאמריקה, שעל קיומו
בקושי שמעתם, הוריש לכם באופן מפתיע כמה מיליוני
דולרים?
האם יצא לכם לשמוע על קרובי משפחה של נפטר, הנזכרים בקרבתם המשפחתית
למנוח, רק לאחר שאותו קרוב-רחוק שלהם נפטר, והותיר אחריו רכוש רב?
האם שמעתם על בנים או בנות, שלאחר מות אביהם הופתעו לגלות כי יש להם אח שעל
קיומו לא ידעו, על אלמנה שגילתה כי לבעלה הייתה אישה נוספת, על צאצאים
שמצאו את עצמם יום בהיר אחד מוקפים בקרובי משפחה המעוניינים לנגוס גם
הם בנתח עבה מהעוגה שיצאה זה עתה מהתנור?
סיפורים מהסוג הזה מתגלגלים כמעט מדי יום בבתי המשפט המטפלים בירושות
ובצוואות.
אלמנה חשוכת ילדים נפטרה והותירה אחריה רכוש השווה מיליונים. מכיוון שגם אחיה נפטרו, לא נותר אחריה אף קרוב
מדרגה ראשונה. האפוטרופוס
הכללי מונה כמנהל העיזבון ובמהלך השנים הוא נאלץ להתמודד עם ״ציידי ירושות״ שונים כמו - "בת מאומצת״, ״בן דודה״,
״נכדים של דודת המנוחה״ שניסו להשתלט על
העיזבון. ברור שהם נדחו.
את תביעת הירושה המשמעותית הגישה אלמנת בנו של אחד האחים של המנוחה. אלא
שגם היא נפטרה במהלך המשפט, ובמקומה תבע את
הירושה, בן אחיה. כלומר, מדובר בקרוב משפחה מדרגה שלישית.
את התובע ייצג עו״ד שכונה במהלך המשפט בשם "צייד
ירושות". שכרו הותנה על פי הצלחתו, בשיעור של 40% מהזכייה. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. יום אחד למעלה,
יום אחד למטה. הזמן הוא כמו גלגל ענק.
האפוטרופוס הכללי, דרש הוכחה כי למורישה לא היו יורשים נוספים וכי אלו
שתבעו את הירושה, פעלו ב"שקידה סבירה" כדי לאתר יורשים פוטנציאליים. טוב,
מישהו באמת מאמין שצד המעוניין לקבל את
הירושה יטרח לחפש יורשים פוטנציאליים? לכל היותר הוא ינסה להראות שכאילו הוא טרח לחפש
אותם, כדי שבית המשפט יראה שכאילו הוא השתכנע מכנות הפעולות למרות שכולם מבינים
שהמשחק הזה לא כל כך הגיוני.
איך עושים את זה? מציפים את
בית המשפט במסמכים תוך מחשבה שאיש לא יטרח לקרוא אותם. אולי מישהו יקבל את הרושם המוטעה
כאילו באמת הושקעו כאן מאמצים רציניים לאיתור
עוד יורשים. אבל מה יקרה אם מישהו בכל זאת יעבור על כל המסמכים?
בית המשפט לא השתכנע וקבע כי
העדות של עורך הדין מגמתית (מעניין מה
הסיבה לכך...) וכי אין שום הוכחה לטענות. ערימות המסמכים לא הוכיחו כלום. מישהו
בכל זאת בדק אותם. לא הובא חוקר המתמחה
בשושלת יוחסין, שיבחן ויבדוק את כל הרכב המשפחה,
ינבור בארכיונים ויפשפש בניירת ובמאגרי מידע כדי לאתר חומר חשוב ורלוונטי.
התובע חזר לביתו בידיים ריקות ושילם
הוצאות משפט.
ביננו, מה הוא כבר היה עושה עם כל
הכסף הזה?
לקריאת ההחלטה – נא לחצו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה