המחוזי: מותר לכלוא אריתראים וסודנים המסרבים לצאת מישראל.

בקשתם למקלט מדיני - נדחתה

לפני ימים אחדים ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין בעל משמעות רבה בעניין המתווה החדש עליו החליטה מדינת ישראל, המאפשר לה להרחיק לשתי מדינות באפריקה, את  מי שנכנסו לתחומי מדינת ישראל מאריתריאה ומסודן.

פסק הדין ניתן לאחר דיון בעתירתם של 2 נתיני אריתריאה שנכנסו לישראל בשנת 2008, הגישו בקשות לקבלת מקלט מדיני בישראל, אך בקשותיהם נדחו.

על פי נוהל יציאה למדינה שלישית שהוציאה רשות האוכלוסין וההגירה, קיים  מתווה של "עזיבה מרצון" למדינה שלישית באפריקה, במסגרתו  מורחקים מן הארץ נתינים של מדינות סודן ואריתריאה, שלא ניתן להחזירם לארץ מוצאם  אך הם הסכימו לעזוב.

חוק הכניסה לישראל קובע מתווה חדש, ולפיו מי שבקשת המקלט שלו נדחתה והוא מסרב להרחקתו למדינה שלישית, עלול להיחשב כמי שאינו משתף פעולה בהתאם להוראות החוק, וניתן יהיה לכלוא אותו.

"המדינה שלישית", היא אחת משתי מדינות שונות באפריקה שהסכימו לקלוט לתחומן נתינים זרים אשר נכנסו  לישראל באופן לא חוקי, כאשר פרטי ההסכמים וזהותן של אותן מדינות נותרו חסויים, בשל בקשתן של אותן מדינות ובשל הרגישות המדינית והפוליטית שבחשיפת הפרטים.

2 העותרים הנ"ל שבקשותיהם לקבל מקלט מדיני בישראל נדחו, התנגדו להרחקתם לאותן מדינות שלישיות  וטענו, באמצעות ארגוני זכויות אדם, כי על פי מידע שהצטבר בידיהם נתינים שעזבו אליהן,  לא קיבלו כל זכויות באותן מדינות, לא הורשו לשהות בה מעבר למספר ימים, לא קיבלו היתרי שהייה ו/או עבודה, הושמו במעצר ואולצו לברוח ממנה למדינות אחרות בטרם יגורשו, ואף גורשו בפועל. מדובר לטענתם בשתי מדינות בעלות משטר בלתי יציב, אשר בספק אם מצב זכויות האדם באותן מדינות מכובד בהתאם לאמנות הבינלאומיות, ועל כן הם חוששים מהרחקתם אליהן.

מנגד טענה המדינה, כי ההסדרים שנערכו עם המדינות השלישיות, נערכו בתיאום מלא עם משרד החוץ ובאישורו של היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שבבדיקת המצב המדיני, כלכלי וחברתי במדינות אלו נמצא  כי המצב באותן מדינות מאפשר יציאה בטוחה אליהן, ואין בהרחקה אליהן כל הפרה של  עיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement) המקובל במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי, ואין עילה להתערבות שיפוטית.

ביהמ"ש החליט לדחות את העתירה בהעדר נסיבות פרטניות של העותרים המצדיקות אי הרחקה, ואת הטענה כי  מדינות השלישיות אלו, אינן בטוחות. נקבע, כי העותרים לא הרימו הנטל להוכיח, כי המדינות השלישיות הן מדינות בהן נשקפת סכנה לחירותם ושלומם, והמקרים שהובאו בפני בית המשפט אינם משקפים מצב אובייקטיבי של מורחקים הנחשפים להתעמרות או רדיפה מצד אותן מדינות.

יחד עם זאת, התחייבה המדינה להבטיח את שלומם של המורחקים לאותן מדינות ולשפר את מנגנון הפיקוח והבקרה ולעשותו צמוד ויעיל מזה שהיה קיים בעבר, לשמור  על קשר עם המורחקים ולבצע מעקב צמוד אחר קיום ההסכמים מצד אותן מדינות, וזאת במטרה להבטיח למורחקים אליהן,  אופק שהייה בטוח.

ביהמ"ש קבע, כי לנתין זר המועמד להעברה למדינה אחרת אין  זכות וטו על זהותה של מדינת היעד אליה יורחק והוא אינו זכאי להחליט או לבחור לאן הוא רוצה להיות מורחק, כל עוד לא נשקפת סכנה לחייו וחירותו עקב הגירוש. ניתן  להעביר מבקשי מקלט ממדינה א' למדינה ב'  בכפוף להסכם בין המדינות המבהיר את חובות וזכויות הצדדים ומבטיח למורחקים הגנה על חיים, חירות, שלמות הגוף וזכותם לקיום בסיסי במדינת היעד, ובכפוף לעמידת המדינה המקבלת את המורחקים אליה בעיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement), של המשפט הבינלאומי, לפיו המדינה השלישית לא תרחיקם למקום שנשקפת להם בו סכנת חיים או סכנה לחירותם.  ומכאן, שאדם המסרב לשתף פעולה עם הרשויות לצורך הרחקתו למדינה הבטוחה, ניתן יהיה לכלאו  עד ליציאתו, וזאת בהתאם לחוק הכניסה לישראל, ובהיותו של המתווה החדש סדיר, מפוקח ותקין.

בסיכומו של ההליך, ניתנה אפשרות לעותרים לערער על פסק הדין, וימים יגידו האם הצעדים שנקטה מדינת ישראל כדי להתמודד עם נתיני אריתריאה וסודן השוהים בישראל אמנם יקטינו את מספרם.

(פסק הדין: עת"מ 5126-07-15 בבית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע).