גמרתי להכין את כל השיעורים

המורה נסעה עם משפחתה לחו״ל. הבן שלה ביקש מחבר, לטפל בכלב. החבר סיפר על היעדרות המורה, לחבריו מהתיכון. הם הגיעו לדירה, התנחלו בה וערכו במקום ״מסיבה״ שנערכה כמה ימים. במהלך החגיגה, הם עשו בדירה ככל העולה על רוחם. השחיתו אותה, עשו את צרכיהם בכל מקום, התפרעו, לגמו מהמשקאות החריפים שהיו שם, חדרו למחשב האישי של המורה, צפו בתכנים אישיים, הזמינו לעצמם אוכל באמצעות כרטיס האשראי שלה, חיטטו לה בכל מקום, חיללו את רכושה, את כבודה, את נפשה. המורה חזרה מחו״ל, הגישה תלונה במשטרה. הנערים נעצרו, בקרוב יוגשו כתבי אישום. או שלא. גמרתי להכין את כל השעורים. עכשיו אני רוצה ללכת, לשחק עם חברים.

אפשר רק לנסות ולדמיין איך זה נראה. המורה  נכנסת  לביתה עם המזוודות ונתקלת  במראה בלתי אפשרי. מי היה צריך את הנסיעה הזו לחו״ל, היא תמלמל לעצמה. יום לפני. צחוקים בוקעים מתוך הדירה. אנחנו  במסך עשן, מנותקים מסדר וזמן. ריח נורא עומד באוויר. תערובת  של שתן, צואה וקיא. בקבוקי משקה מתגלגלים בכל מקום. נרגילה. עוד צחוקים. שיעולים. שלולית מים גדולה ליד דלת המקרר. כל האורות דולקים. על מסך המחשב מרצדים דברים לא ברורים. הטלוויזיה עובדת אבל אף אחד לא מסתכל. אריזות של משלוחי פיצה. ניירות טואלט. בדלי סיגריות. דלת השירותים פתוחה. המראה מזכיר סתימה בשירותי התחנה המרכזית שלא טופלה כמה ימים. חלונות פתוחים לרווחה, פרוצים. וילון קרוע. הכול הפוך. הכול פתוח. הכול מחולל. ונדליזם זה הכי, אחי. כך נראה גיהינום. הם שתו בלי הפסקה, אין להם מושג מה הם עושים עכשיו. רובצים בכל מקום. מעוכים, מחוקים. זרוקים על הספה חצי מתים, חצי גמורים. עוד מעט הבוקר יגיע.  עוד רגע הם יתעוררו.

למחרת הם  יספרו כי מדובר במעשה לצון. הם רק שתו קצת, מה קרה? 

עוד מעט  הם יגיעו לבית המשפט. כמובן שחולצה תסתיר את פניהם. הסניגור שלהם יאמר לכתבים בחוץ: ״מרשי הוא בן למשפחה נורמטיבית״. ותימלא הארץ בבנים למשפחות נורמטיביות. ויאמר אלוהים: ויהי אור. ויהי חושך. לאחר הכניסה לאולם הדיונים נראה אותו לוחש משהו לתוך אוזנו של אחד הנערים. זה טוב לתדמית. זה מביא עוד עבודה. המשטרה תאמר  שהיא רואה את המעשים בחומרה. ההורים יאמרו שמערכת החינוך קורסת. המורים יאמרו שהכול מתחיל ונגמר בבית. הטוקבקיסטים יצטערו שהם לא ירדו מהארץ. אביו של אחד החשודים יגיע לדיון עם כיפה לראשו. יש לו אחת כזו במכונית, לכל מקרה. האם, תגיש לו בקבוק מים מינרלים ותיישר  את משקפי השמש שלה. מישהו יבקש מהצוות, לא לצלם. תמיד מישהו מבקש לא לצלם. מי שיפתח טלוויזיה לא ידע  אם  הוא זה שצריך להתבייש או שהנערים צריכים להתבייש. הנערים יתביישו, אבל לא באמת. כי אם הם היו מהסוג הביישן, הם לא היו עושים את צרכיהם בתוך מכונת הכביסה של המורה  או משתמשים לה בכרטיס אשראי. אנשי חינוך ידברו על אפס סובלנות לאלימות באשר היא. האלימות באשר היא, תמשיך להשתולל בכל מקום.

לוח וגיר, מפה על הקיר. מחברת, יומן וצלצול. להתראות בטיול השנתי!