יתכן כי תמונה זו עמדה לנגד עיניו של בית המשפט כאשר הובאה
לפניו תביעת הפינוי בתיק ת"א 6369-04-09 בו ניתנה החלטה לפני ימים אחדים.
מע"צ היא האחראית על קרקע בה הופעלה מסעדה בשם "פונדק האח הגדול". למפעיל
העסק לא היו רישיון עסק והמבנה הוקם ללא
היתרי בניה כחוק. ואולי העיקר: עקב קרבתה של המסעדה לכביש ראשי, ללא תשתית תחבורתית
מתאימה שתאפשר נגישות בטוחה אל המסעדה וממנה אל הכביש, נגרם במקום סיכון תחבורתי. מסיבות אלו ביקשה מע"צ לפנותו מהמקום.
בעל
המסעדה טען, כי הוא מפעיל עסק של מסעדה, מכירת פרחים ומכירת פירות וירקות והינו מקור פרנסתם היחיד שלו
ושל בני משפחתו, מזה שלושים שנה לפחות במהלכן הושקעו בו כספים. לאורך כל השנים, לא
נשמעה כל התנגדות
או הבעת מחאה מצד מע"צ, שידעה את מצב הדברים לאשורו, ויש לראות בכך הסכמה מצידה להחזקתו בקרקע. מסיבות אלו, נוצרה לו זכות
של "בר רשות",
שלא ניתנת לביטול ועל כן, לא ניתן כלל לפנותו מהמקום.
בית
המשפט דחה את טענותיו.
ההלכה
קובעת, כי ניתן להסיק משתיקתו של בעל קרקע, בתנאים מסוימים, כאילו
ניתנה למחזיק בהם רשות כזו. לא מדובר ב"הסכם" אלא הכול תלוי ברצונו החופשי
של המרשה. אם אין ברצונו להמשיך בכך, הוא רשאי לבטל את הרשות הזו בכל רגע. ובמיוחד,
כאשר אותו "בר רשות" לא נתן לו כל תמורה עבור ההחזקה במקום.
במקרים נדירים בלבד, בהם הוענקה למורשה
רשות שימוש לצמיתות ועמה גם הרשות לבנות ובהסתמך על כך, הוא השקיע כספים בבניה,
הכירו בתי המשפט בטענה כי רשות כזו, לא ניתנת לביטול.
אך במקרה זה, הבניה שביצע מפעיל
העסק הייתה בניה לא חוקית והמקום התנהל ללא רישיון עסק.
מסיבה זו, גם אם ניתנה לו רשות שימוש, הרי שאין זו רשות שאינה ניתן לביטול אלא
מע"צ זכאית להביא לסיומה של אותה רשות שלקיומה טוען בעל המסעדה ואף אין
כל מקום לפצות אותו על השקעותיו בבניה הלא חוקית.
הוחלט, כי על בעל המסעדה לפנות
את המקום ולהשיבו למע"צ.
האם
תוצאה זו מוצדקת?
סגירת
מסעדה הפועלת במשך עשרות שנים הוא אקט שעלולות להיות לו השלכות כלכליות – חברתיות מרחיקות לכת על בעל
העסק שבוודאי אינו אדם צעיר ומקום זה הינו מטה לחמה של משפחתו.
האם
היה הכרח לפנותו מהמקום בשל המפגע התחבורתי או שהיו חלופות אחרות כמו לדוגמא,
לתת לו זמן סביר כדי להסיר את המפגע, במידה והדבר אפשרי, או לממן את הסרתו או להנגיש את המקום, על
חשבונו.
למרות
שהנתבע נכשל בהוכחת טענותיו בבית המשפט, זה לא נראה כמו מקרה מובהק של תפיסת שטח של
אחרים באקט ביריוני. האם העובדה שנוהל שם עסק ללא רישיון במשך עשרות שנים אינה יכולה
להתפרש כ"עצימת עיניים" של הרשויות? האם לא ניתן היה לאפשר לנתבע לפעול
להוצאת רישיון בניה ורישיון עסק תוך השתת הקנסות המקובלים, במקרים דומים?
אם
אמנם הוא פעל במקום במשך שלושים שנה והוציא מכיסו כספים רבים יתכן והיה אפשר לחפש
פתרון פחות קיצוני, אולי מחוץ לכותלי בית המשפט.
לעיון
בפסק הדין – נא לחצו
כאן.
עוד דוגמא מצערת וכואבת למקום מכובד העובד ללא רישיון עסק. אין ספק שהסדר הענין מראש וקבלת רישיון כהלכה היתה מונעת הרבה עוגמת נפש וכאב ראש לכל הנוגעים בדבר.
השבמחק