 |
|
מניעת השתקעות במרכזי ערים הוכרה כתכלית ראויה
|
בערר
(ת"א) 1377-16 א.ע.ע. נגד משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (מיום 29/06/2017) שוחרר ממרכז השהייה חולות מבקש מקלט
מחבל דרפור שבסודן (עליו חלה מדיניות הממשלה שלא להחזיר אזרחי סודן לארץ מוצאם לעת
הזו), וכאשר ביקש לחדש את תוקף רישיון הישיבה הזמני שלו בישראל לפי סעיף 2(א)( 5) לחוק הכניסה
לישראל, נקבע ברישיונו תנאי ובו מגבלה
גיאוגרפית הקובעת כי הוא "לא יתגורר ולא יעבוד בערים תל אביב, אילת",
וזאת לפי הנחיית שר הפנים ולאור הצורך הציבורי במניעת השתקעותם של מסתננים במרכזי
ערים, אשר הוכרה כתכלית ראויה בפסיקת בית המשפט העליון (בג"צ דסטה)
מבקש המקלט פנה למשרד הפנים בבקשה לביטול
המגבלה הגאוגרפית שהוטלה עליו בטענה כי היא מאיינת את יכולתו לתפעל עסק עצמאי
לממכר טלפונים שהקים בתל אביב ומהווה משענת לפרנסתו, ובטענה הטלת האיסור על עבודה
בתל אביב משמעותה גדיעת מטה לחמו ופגיעה בזכויותיו הבסיסיות.
בקשתו סורבה לאור סמכות שר הפנים בהתאם לסעיף
6 (2) לחוק הכניסה לישראל, לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם
של האשרה או של רשיון הישיבה (לרבות מגבלה לעניין האזור הגאוגרפי לשהייתו).
בערר (ת"א) 1089-16 י.
ד. א. ס. נגד משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (מיום 04/07/2017), הוגשה בקשה דומה כאשר נתין סודן אחר נתפס במסגרת פעילות יחידת האכיפה כשהוא
מפר את תנאי הרישיון וגם שם נדרש משרד
הפנים להסיר את המגבלה הגיאוגרפית, הבקשה סורבה והמבקש טען כי ההחלטה מפלה אותו לרעה ביחס למסתננים אחרים, מבודדת אותו מחבריו
ומכריו, מונעת השתלבותו בשוק העבודה וגוזרת עליו נזק כלכלי וחברתי.
המבקשים פנו לבית הדין לעררים בשני הליכים
נפרדים כדי לערער על סירוב בקשתם וטענו, בין היתר, כי לא ניתן להטיל עליהם מגבלה
גיאוגרפית, וכי הנחיית שר הפנים הנ"ל
מהווה פגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה ובחופש העיסוק כשלמעשה, אינה אלא ניסיון
להחיות מחדש את 'נוהל חדרה גדרה' הנעדר הכשר חוקתי שבוטל בזמנו על ידי שר הפנים עצמו
לאחר שהוגשה באותו ענין עתירה לבג"ץ. נטען על ידי אחד המבקשים, כי האיסור לעבוד בתל אביב ואילת, אינו משרת את
תכלית החוק למניעת הסתננות וכי בהעדר הוראת חוק האוסרת על מבקשי מקלט לפתוח עסקים לפרנסתם,
לא ניתן למנוע זאת מהם. עוד נטען על ידי אחד המבקשים, כי מדובר עבורו בגזרה קשה המונעת
ממנו את פרנסתו התלויה בקיומו של העסק שהקים ומצריך את נוכחותו בתל אביב.
בשני מקרים אלו, דחה בית הדין לעררים את
טענות המבקשים לאחר שבפסק דינו הגיע למסקנה
כי לא נמצא פגם בהחלטת שר הפנים.
נקבע, כי במציאות בה נתונה מדינת ישראל
בשנים האחרונות אל נוכח התרחבות תופעת ההסתננות ובשל השלכותיה על החברה הישראלית ניתנה
בידי שר הפנים פררוגטיבה לקבוע תנאים לשהות זרים בכלל ומסתננים בפרט, כולל מגבלה
לעניין האזור הגאוגרפי לשהייתו.
עוד נקבע, כי זכותה של המדינה לפעול בדרך זו על אף הפגיעה
בזכויות הפרט לגביו מוחלת המגבלה הוכרה גם בפסיקת בית המשפט העליון אשר קבע בשעתו
כי "שאיפתה של המדינה למנוע השתקעותם של מסתננים בערים היא אחד מביטויה של
מדיניות ההגירה. מדיניות זו כרוכה מטבעה בהגבלה של זכויות יסוד מסוימות... אך
הגבלה זו כשלעצמה אינה שוללת את היותה של התכלית ראויה. בבסיס מדיניות זו עומדים
אינטרסים חיוניים. תכליתם של אינטרסים אלה מבטאת ההגנה על החברה מפני ההשלכות השליליות
שעלולות להיות תוצאתה של תופעת ההסתננות. הגנה זו היא ראויה בעיני" (סעיף 8
לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן בבג"צ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית
ואח' נ' ממשלת ישראל (מיום 22.09.2014 ).
עוד נפסק, כי הנפקת רישיון ישיבה ובו מגבלה
גאוגרפית על זרים ככלל, ועל מסתננים בפרט, מצויה בתחום סמכותו של שר הפנים. בהפעלת
סמכות זו יש לערוך איזון הולם בין זכותה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית לקבוע מי
יבוא בשעריה, ומי ישהה בתחומה, לכמה זמן ובאילו
תנאים, לבין הצורך להבטיח את זכויותיו
האנושיות הבסיסיות של הזר ואת החובה שלא
לפגוע בחירותו מעבר למידה הנדרשת, גם אם
הוא הסתנן לישראל שלא כדין. אין חולק
בדבר מעמדה הגבוה של הזכות לחופש תנועה
במדרג זכויות וחירויות היסוד של הפרט. עם
זאת, ברי כי זכות זו אינה מוחלטת ותיסוג
במקרים בהם ישנה תכלית ציבורית בעלת
משקל מיוחד שתצדיק את הפגיעה.
החוק למניעת הסתננות כמכלול, קיבל הכשר
חוקתי כשלנגד עיניו של בית המשפט העליון עמד הצורך במימוש התכלית העיקרית העומדת
ביסוד חוק למניעת הסתננות של הפסקת השתקעותה והתבססותה של אוכלוסיית המסתננים
במרכזי הערים בישראל, אשר הוכרה כתכלית ראויה.
ברוח הדברים, וכממונה על ביצוע חוק הכניסה
לישראל והחוק למניעת הסתננות גובשה
הנחיית שר הפנים ולפיה תוטל מגבלה גאוגרפית
על כל מי שפקעה או בוטלה הוראת
השהייה בעניינו כך שלא יורשה להתגורר
ולעבוד בערים תל אביב ואילת שם ישנו ריכוז
גדול מקרב אוכלוסיית המסתננים שאינם ברי
הרחקה לעת זו. הנחייה זו ניתנה על ידי
השר בהמשך למדיניות הגירה מוצהרת שתכליתה
צמצום התמורות הדמוגרפיות שליוו
את תופעת הסתננות לישראל והשפיעו על מרקם
החברה הישראלית באותם מקומות
בהם התרכזה אוכלוסייה זו באופן שהקשה על
חיי היומיום של האוכלוסייה המקומית,
הובילו לעליה בפשיעה ולהכבדה על תקציב
המדינה ועל מערכות הבריאות והרווחה
באותם אזורים. במובן זה, תואמת ההנחייה את
מטרות החוק למניעת הסתננות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה