שניים סינים עם הימור גדול.

ממשכנים את עתידם.

לכל מי שמתכנן יום אחד לארוז את חפציו ולנסוע מפה לארץ אחרת: יש אנשים שחושבים כי ישראל היא גן עדן. מקום ששווה לעזוב הכל כדי להגיע אליו. משפחות, בתים, זכרונות. עבר. הווה. עתיד.
אם אתה גבר סיני חרוץ, כדאי לך לנסוע לישראל. תעבוד בבנין, או בחקלאות. תרוויח כסף טוב. תישלח למשפחה שלך. תפרנס אותם בכבוד.
הם גידלו אותך נכון?

מדי חודש מעבירים אלפי סינים אלפי שקלים, מיליוני שקלים למשפחות העניות שלהם אי שם בכפר רחוק במזרח הרחוק.  הם משלמים הון תועפות כדי להגיע לפה. סרסורי כח אדם דואגים לזה, תמורת הלוואה שמשעבדת את הכפר שלהם וממשכנת את העתיד שלהם, מפה ועד להודעה חדשה שלא ממהרת להגיע. בשביל להיכנס לתוך הענין הזה אתה חייב להיות ממש חסר תקווה בארץ המוצא שלך.

אחד כזה שעוסק בהבאת עובדים מסין לישראל ביקש לעשות סיבוב קטן על אחד הפועלים אותו הכיר לאחר שנודע לו כי הנ״ל מרכז כספים של עובדים נוספים ומעבירם למשפחותיהם. הוא קיבל ממנו שמונה מאות אלף ש״ח ל״כמה ימים״, כדי שיוכל לייבא מאה פועלים ולשלם לגורמים המטפלים בכך ולהחזיר לו עם ריבית נחמדה. בכסף שקיבל השתמש להימורים.
וכמובן, הפסיד הכל.

ואיזה מסכנים הפועלים שהלכו להם כמה משכורות ועכשיו הם צריכים לשעבד לא רק את הכפר, אלא גם את אשתו. איזה זלזול בערך העבודה השחורה של חבריו לקהילה. באמון. בריספקט. מכל האנשים בעולם, גזלת דווקא את בני עמך. אלו  השטים איתך באותה סירה. בלי שום חרטה. בלי להחזיר רבע אגורה.

ועל כל אלה, הוא מקבל בבית משפט עשרים וארבע חודשים, בפנים. בחישוב זריז זה יוצא "רווח" של קצת יותר משלושים ושלושה אלף שקלים לחודש, קצת פחות כי יש גם קנס קטן, אבל מצד שני יש גם כמה ארוחות ביום, ביקורים בקנטינה וטיולים בחצר.

כשחושבים על זה, ישראל היא אולי באמת סוג של גן עדן. יש מקומות בהם היו כורתים לו יד אחת או אולי שתיים, על הרבה פחות ממה שהוא לקח.

 לקריאת פסק הדין - נא לחץ כאן.