מבלי להפריע, את שלום הציבור.

הפרעה מינימלית לתנועה.

שלום הציבור, קווים לדמותו.  הציבור זה אתם. על כן, מי שדואג לשלום הציבור, דואג לכם. ומי שדואג לכם, לא מסכים שאנשים יתקהלו, כאשר הם עלולים לדעתו, לפגוע בשלומכם. האמת היא,  שאני לא כל כך יודע מה זה בדיוק ה״שלומכם״ הזה,  אבל המחשבה שלמישהו  אכפת משלומי, דווקא די מוצאת חן בעיני. 

אני אוהב שלאנשים אכפת.

בשנת 2008 החליטו כמה אנשים להביע מחאה כנגד הכיבוש, באזור ככר מסריק-המלך ג׳ורג׳-כיכר רבין בתל אביב. אני לא כל כך אוהב את המילה כיבוש, אבל יש אנשים שכך קוראים למערכת היחסים המקולקלת ביננו וביניהם. העיקר, הם החליטו להביע את מחאתם על ידי כיבוש שולי הכביש, חלקם ברכיבה על אופניים חלקם בליווי תופים וכלי הקשה. לא אורחת גמלים ירדה לכרוע. הם הפריעו לתנועה, טענו כנגדם. מה זה הפריעו. הפרעה כזו לתנועה, עוד טרם נראתה במחוזותינו. ממתי נהג ישראלי מסוגל  בכלל להבחין ברוכב אופניים על הכביש, ממרחק חצי מילימטר? הרוכבים טענו, כי הקפידו לא לחסום את התנועה, אלא רק רצו למשוך תשומת לב למחאתם. שמישהו יסביר להם, איך זה בדיוק מפריע לשלום הציבור. איפה הם ואיפה התפרעות. איפה אלימות. איפה בלאגן. לכל היותר,  קצת האטה בתנועה. קצת עומסים. קצת אי נוחות.

על זה מעמידים למשפט? 

ובית המשפט קובע, כי כל עוד ההפרעה לתנועה היא נסבלת ולא אלימה ואי הנוחות היא מינימלית, לא בשעות העומס ולזמן קצר, אין חשש כי הם יפגעו בשלום הציבור.

ועל כן, מי שדואג לשלום הציבור, כלומר לכם, כלומר לי, כדאי שימצא לעצמו מקרה קצת יותר מתאים לדאגה.

עד אז המחשבה כי מישהו דואג לשלומי, תמשיך למצוא חן בעיני.

לקריאת ההחלטה – נא לחצו כאן.