במקום הכי נמוך.

אפשר היה לשחרר בתחנת המשטרה

לפני כמה ימים החניתי את הרכב שלי ויצאתי החוצה. טרקתי את הדלת ולחצתי על השלט. שמעתי את הקליק. זה נעול. מיששתי את הכיס שלי בתנועה לא רצונית. לעזאזל, הוא היה ריק. גנבו לי את האייפון חשבתי לעצמי והחוורתי כסיד. הסתערתי על הרכב בכל הכוח. חיפשתי, הפכתי, ניערתי, סחבתי, משכתי. כמו ששם טרקתי, לא בכיתי שנים. תל אביב נראתה לי קודרת, אפורה, חסרת רחמים. ואז, ראיתי את הממזר. שוכב לו ליד הגלגל, קרוב לשפת המדרכה. מתבונן בי בבוז. כאריס המבחין בחוסר האונים של אדונו. אבל לי לא היה אכפת. אחזתי בו חזק. שנינו ביחד, דימיון חופשי. תל אביב התמלאה לפתע באלפי גוונים זוהרים של צבע. שמעתי תזמורת קטנה של חצוצרות, כינור ואקורדיון,  מתחילה לנגן. תחי מדינת ישראל!

והנה, זמן לא רב לאחר שאני נושם לרווחה על החיים המחודשים שהוענקו לי, נודע לי על חשוד, בעל עבר פלילי, שנעצר בחשד כי גנב טלפון נייד שאותר זמן קצר לאחר תלונה שהוגשה על כך במשטרה. ואם מדובר בזמן קצר, היה נראה לי סביר להניח, כי יש קשר בין החשוד ובין העבירה. 
למישהו יש במקרה הסבר אחר, איך בדיוק הגיע המכשיר לתוך הכיס שלו?

כפטריות לאחר הגשם, צומחים המכשירים הניידים האלו, בכיסיהם של אנשים חסרי מצפון. נקטפים בזריזות כמעשה קטיף של בננות על ידי קופים בג'ונגל. האם הם לא שמעו על הרגשת הבדידות והקדרות של אדם המאמין כי לעולם לא ישוב ויראה עוד את האייפון שלו?  

אין לי שמץ אם הנ"ל אכן גנב את המכשיר או ש"מצא" אותו, כפי שטען. מצא שיחה, מצא טוב. ומה אכפת לי בכלל? אני מסרב להכיר בטענה כי מכשיר כזה "נמצא". או שאתה מרים את זה ומוסר את זה בתחנה הקרובה, או שאתה לא מרים בכלל. 
נגעת, מסרת. נ-ק-ו-ד-ה!

השופט מתרעם על כך, שזהו מעצר מיותר. לא מוצדק להביא את האיש לבית המשפט. הוא סבור שאפשר היה לשחרר אותו בתחנת המשטרה. ואני מתרעם על דברי השופט שזו עבירת רכוש המצויה "במדרג הנמוך" של עבירות מהסוג הזה. יש דרג, ויש מדרג. כמה מכשירים כאלה האיש "מצא" לפני שנעצר, וכמה כאלה הוא ימצא מיד לאחר שחרורו מהמעצר לעת מדרג? במקום הכי נמוך בתל אביב, אסור לך להפנות את הגב.

גנבו לך את האייפון? לא נעים, לא נורא.

האם המדרג הנמוך הזה הוא מדרון חלקלק, או עליית מדרגה בעבירות שלאף אחד לא אכפת מהן, אף אחד לא מטפל בהן ואף אחד לא עוצר רגע כדי לחשוב -  אולי בכל זאת, עדיף היה שלא  "למצוא" את האייפון הזה?

כי על מציאות, משלמים ביוקר!

לקריאת ההחלטה – נא לחצו כאן.