יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

האם שרה התקפלהו?



דווח על הסכם פשרה בתביעה שהגישה עובדת משק הבית במעון רה״מ כנגד רעייתו שרה נתניהו על סך 370 אלף ₪, בגין אי קבלת זכויותיה הסוציאליות  כעובדת והתנכלויות אליה ומנגד - תביעה שכנגד מצד נתניהו,  על השד יודע מה.

האם זו הייתה תביעה רצינית או שמא היא  ניסתה, לא עלינו, לעשות  קופה על שרה, על ידי שימוש בחומרים רגישים? 

הרי כל עוזרת יודעת איפה המעסיקה שלה תולה את התחתונים, איך נראית האמבטיה שלה, ומה יוצא לה מהפה כשהילדים לא מוכנים לבית ספר בשעה שבע וחצי בבוקר. את הקווים האדומים של בעלה אנחנו מכירים היטב. אבל מה הם הקווים האדומים שלה?

ואני שואל, למה הם ביקשו מבית המשפט צו שיאסור את פרסום הסכם הפשרה, האם בגלל שהם לא רוצים שאנחנו נדע משהו?
אולי מפני שזה יכול להביך מישהו ואני מנסה לחשוב מי בדיוק יכול היה להתנהג  באופן שיביך אותו אם הדברים יתפרסמו, ולמי יכול היה להיות עניין לשלם משהו כדי להשתיק את העניין הזה בלי שזה יראה כאילו הוא, זאת אומרת היא, שילמה משהו כדי שמישהי לא תתחיל לזמר בקול גדול לתפארת מדינת ישראל?
האם יש עניין לציבור המטומטם ולאזרח הקטן לדעת האם שילמו בגדול כדי שהעוזרת בית תסתום  ולא תוציא ממכונת הכביסה בואכה הדלי של הספונג׳ה את כל מה שלא צריך להוציא משם? ואם אמנם  שפכו את דמה של העוזרת, האם יש קמצוץ של ענין לשמוע  איזה סידור הן עשו בדיוק כדי שאנו נחשוב שהן ויתרו האחת לשנייה בפרוס עלינו השנה החדשה,  שנת בריאות ומעשים טובים ושנהיה ראש למתפשרים ולא זנב לעומדים בתור לתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.
היידה ליליאן. ריספקט, גברת נתניהו.

טוב, לא צריך ממש להתרגש מזה שהשופטת המליצה להם להתפשר. כל השופטים תמיד ממליצים לצדדים להתפשר. הבא להורגך, השכם לפשרו. בחייכם, למי יש זמן וכוח לשמוע כל כך הרבה אנשים מתבכיינים, מתחסדים, מתלהמים. לעזאזל, זה כל כך מעייף. כל האנשים כל כך דומים.
מחפשים נקמה, צדק, שיוויון, כבוד.  כבוד. כבוד.

עכשיו כשזה הסתיים, איך נוכל לדעת מה באמת  היה עוביו של השניצל שטוגן כנקמה על איזה ענין או  האם ריח הבצל העולה מהמחבת אכן  הבאיש את ריחן של התמונות על הקיר,  כשלא היה שם אף זבוב על הקיר? ומה באמת הכיל  הסיר שהונח  על השולחן לצד כל האופציות שכבר היו מונחות מזה זמן רב על השולחן?
אולי זה לא הדבר החשוב ביותר בעולם אבל בטח ובטח שזה מסקרן. או הו, כמה שזה מסקרן את מי שקורא ולא מרגיש כי אולי בכלל מדובר בהתעללות בקורא ולא בהתעללות מצד העובד כלפי המעביד, או להיפך. 

בשלב זה, המשפט מבוטל. הכרטיסים, כוחם יפה לפעם הבאה. לחיים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה