מה אתם הייתם עושים, אם היה לכם בית קפה ואחד מבאיו
היה מתנהג בצורה ברוטלית, ברברית ומשפילה כלפי לקוחותיכם והם היו עוזבים את המקום
בכל פעם שהוא היה מגיע לשם? האם הייתם מסלקים אותו מהמקום, או מתחשבים בכך שמדובר
באדם בעל מוגבלות, ומעניקים לו את השירות הרגיל?
"ביקשתי ממנו בבקשה אל תבוא לפה יותר", כך סיפר בעל בית קפה במהלך משפט של
לקוח שתבע אותו עקב כך.
הלקוח טען, כי הסיבה בגללה הוא התבקש שלא להגיע
יותר למקום היא "מוגבלותו", וזאת
בניגוד לחוק המחייב בעל בית קפה (שהוא "מקום ציבורי") לא להפלות אדם
מחמת מוגבלותו ולאפשר לו גישה למקום וקבלת השירות המבוקש. על כן, הוא תבע פיצוי
כספי.
בית המשפט דחה את טענתו של בעל בית הקפה כאילו התנהגות התובע פגעה בעסקיו, הוקיע אותו על כך
שמנע גישה מאדם (בעל "ממגבלה קוגניטיבית או נפשית כלשהי
אשר מהותה לא התבררה עד תום") והעליבו
בשל שיקול עסקי קר ואף חייב אותו לשלם פיצוי.
על אף שכוונת בית המשפט הייתה להגן על אדם הסובל
ממוגבלות, ההחלטה מעוררת תהיות. בעל בית הקפה העיד כי אותו אדם "התנהג בצורה ברוטלית ברברית ומשפילה כלפי לקוחותיי דבר אשר גרם לפגיעה בפרנסתי משום שלקוחות היו עוזבים את החנות שהתובע היה נכנס אליה" וכי "הוא המוני
וצועק... הוא התנהג ברברית". אם אכן הדברים נכונים עולה השאלה, האם החוק התכוון להגן על לקוח של עסק המתנהג באופן "ברוטלי" ו"משפיל"
כלפי לקוחות אחרים למרות ההנחה כי התנהגות זו נובעת ממוגבלות קוגניטיבית?
ואם ניקח את המקרה לדוגמא צעד אחד קדימה, אדם נכה
מגיע למקום כזה ונוהג באלימות פיזית ממש, האם בכל מקרה יהיה בעל העסק חייב לשרתו
או שהוא יהיה רשאי לסלקו מהמקום? איפה בדיוק עובר הגבול בו אפשר לומר כי לא מדובר בהפליה אסורה של אדם מחמת מוגבלותו וצרכיו
המיוחדים אלא אבחנה מותרת בשל דפוסי התנהגות שאותו עסק אינו יכול להכיל.
על פניו לא נראה סביר, כי בשום מקרה לא תהיה לבעל העסק
אוטונומיה לקבוע מי יבוא בשעריו.
לקריאת פסק הדין – נא לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה